<h1>המנהיג הלכ' מיאון</h1>
<h2>דף סא:</h2>
ובפ' הבא על יבמתו. פיתוי קטנה אונס הוא ואונס בישראל מישרא שרי, דאין מעשה קטנה כלום להאסר על הבעל ברצון דאין לה רצון. ובירוש' דפ"ב דסוטה [ה"א] קטנה שזנת אין לה רצון להאסר על בעלה. ודאמ' בפ' (ב') [בית שמאי] [ב]יבמות [ק"ז ע"א] מידע ידעי דנישואי קטנה דרבנן נינהו. ובפ' (האיש) [חרש] [קי"ב ע"ב] והרי קטנה דאתיא לכלל נישואין התם שלא ינהגו בהן מנהג הפקר. זהו בקטנה יתומה דתקינו לה רבנן נישואין ועל פיה כדיליף בב"ר דכתי' נקרא לנערה ונשאלה את פיה, אבל קטנה בחיי אביה אין לה נישואין בתקנתא דרבנן אלא הרשות ביד אביה לעכב. וכן מוכח בגמ' דיוצא דופן [נדה מ"ו ע"ב] יתומה שנדרה וכו'. ובירוש' דהאיש מקדש. קדשה והכניסה שלא לדעת זה היה מעשה ובא אביה ועקר קדושיה. ואפי' נערה אין קדושיה קדושין, דתנן [גיטין ס"ד ע"ב] נערה המאורסה היא ואביה מקבלין את גיטה ואמ' ריש לקיש כמחלוקת בגירושין כך מחלוקת בקידושין. ור' יוחנן אמ' מחלוקת בגירושין אבל בקידושין דברי הכל אביה ולא היא. וקימ' לן כר' יוחנן. ואפי' ריש לקיש לא פליג אלא בקידושין אבל בנישואין מודה שאין נישואיה נישואין אלא לדעת אביה. ובירוש' בפ' האיש מקדש, [ה"א] מודה ריש לקיש בנישואין שלא כל הימנה להשיא עצמה להפסיד מעשה ידיה על אביה וכ"ש קטנה. כך מצאתי במגלת סתרים.
<h2>דף קא:</h2>
מיאון בפני שנים. דתניא ר' יוסי בר יהודה ור' אלעזר בר שמעון מכשירין בשנים. ואמ' רב יוסי בר מניומי הלכה כאותו הזוג. ואית דגרסי אין הלכה משום דתנן [סנהדרין ב' ע"א] החליצה והמיאונין בשלשה. ותנן בפ' אין ממאנין [ק"ז ע"א] ב"ש אומ' בב"ד, וב"ה אומ' בב"ד ושלא בב"ד. ועד כאן לא אמרו ב"ה אלא דלא בעינן מומחין אבל שלשה בעינן [ו]תניא אלו ואלו מודין שצריך ג'. ובפ' כיצד הא קמ"ל דמיאון בשלשה לאפוקי ממאן דאמ' בשנים. וכן הלכתא. וכן עמא דבר. ואע"פ שפר"ח דעבד בשנים כשר מדקתני מכשיריו בשנים לכתחלה מיהא בעינן שלשה.
<h2>דף קה:</h2>
בנדה פ' (בא סימן) [יוצא דופן], [מ"ו ע"א] אמ' רבא הלכתא תוך זמן כלפני זמן. פי' כל שנת י"ב ואפי' הביאה שתי שערות שומא ננהו שהרי למדנו שאם [לא ראתה] (באה) תינוקת [פחותה] מבת י"ב שנה ויום אחד (למאן דאמ') דממאנת לכתחלה ובלא בדיקה ואם באו למאן דאמ' לאחר זמן לא הביאה שתי שערות ובעל לאחר זמן (דאמ' לאחר זמן) לא תמאן, כדפסקי' הלכתא חוששין שמא נשרו. והני מילי היכא דבעל לאחר זמן דאיכא ספיקא דאוריתא אבל היכא דלא בעל לאחר זמן אע"פ שבעל לפני זמן ולא הביאה שתי שערות ממאנת דהכי פסק רב דימי דאין חוששין שמא נשרו היכא דלא בעל לאחר זמן. ואם הביאה שתי שערות אע"פ שלא רבה השחור על הלבן אינה ממאנת וכו' [נ"ב ע"א]. והיכא דבעל אף ר' יהודה מודה דאמ' עד שירבה השחור על הלבן. וכל שלא בעל אפי' רבה השחור על הלבן אינה אשת איש כי אם מדרבנן כדפסקינן ביבמות פ' ב"ש [ק"ו ע"א] ואם קבלה קדושין מאחר צריכה גט משני מן התורה ומראשון מדרבנן. והלכתא גומות אע"פ שאין שערות לכך צריך להזהר בממאנת אחר זמן שלא יהו בה. וצריך לבדוק כל גופה ואף בקשרי אצבעות ידיה ורגליה.
<h2>דף קז:</h2>
אי זו היא קטנה שצריכה למאן כל שהשיאתה אמה או אחיה לדעתה השיאוה שלא לדעתה אינה צריכה למאן. ר' חנינא בן אנטיגנוס אומ' כל תינוקת שאינה יכולה לשמור קידושיה אינה צריכה למאן. אמ' ר' יהודה אמ' שמואל הלכה כר' חנינא. ירוש' [פי"ג ה"ב] אי זהו לדעת' עבדין לה גנון ומלבשין לה קוזמרין ומדכרין לה גבר. ואי זהו שלא לדעתה עבדין לה גנון ומלבשין לה קוזמרין ולא מדכרין לה גבר. אי זהו מיאון כל שאמרה אי אפשי בפלו' בעלי אי אפשי בקידושין שקדשוני אימא ואחי ואפי' הושיבוה באפריון ואמרה אי אפשי בפלוני בעלי הרי זה מיאון. תקינו בה רבנן קדושין בקטנה יתומה אם רצתה תופסין בה קדושין ואם אינה רוצה ממאנת ויוצאת. ואם קדשוה שלא לדעתה אינה צריכה מיאון. וקטנה שלא מיאנה ועמדה ונתקדשה לאחר משום ר' יהודה בן בתירא אמרו קדושיה הן הן מיאוניה והלכתא כותיה ואפי' הות נסיבא לקמא. תניא ר' אליעזר אומ' אין מעשה קטנה כלום. ור' יהושע אומ' מעשה קטנה כלום והרי היא כאשתו לכל דבר אלא שאינה צריכה הימנו גט. ופסקו רבואתא כר' יהושע והיכא דלא מיאנה ומתה בעלה יורשה. ואע"פ שהוחזקה גדולה בשנים ולא בעל לאחר זמן וכל זמן שלא הביאה שתי שערות ממאנת והולכת לה עד שתהא בת עשרים והיא האילונית אבל נבעלה לאחר זמן שוב אינה יכולה למאן דחוששין שמא נשרו ולחומרא כדאמרן. אבל האב שקדש את בתו קטנה או שהשיאה אינה יכולה למאן שקידושיה דאוריתא אבל יכולה למאן כשנעשה בה מעשה יתומה בחיי האב שנתגרשה ועדין היא קטנה, וכיון שנשאת שוב אין לאביה רשות בה. וכדאמרי' בגמ' דהאיש מקדש בבלית [קדושין מ"ד ע"ב]. ובריש יבמות ירוש' [ה"ב]. ובתו ממאנת ולאו נישואי תורה הן. תפתר כשנעשה בה מעשה יתומה בחיי האב כשהשיאה אביה ונתגרשה בעודה קטנה והשיאה את עצמה ויכולה למאן בקדושי עצמה שהן מדרבנן כקדושי יתומה שהשיאוה אמה ואחיה דתקון רבנן דליהוו קדושין שלא ינהגו בה מנהג הפקר.
ואמרי' ביבמו' דאין לאפושי מילי (בגיטי) [בגט מיאון] דלא ליתי לאיחלופי בגט אשה דעלמא ויאמרו דאיסור קרובים יש לה ואינו אלא לראיה ומותרת בקרוביו והוא מותר בקרובותיה לכך הוא מן הדין לכתבו במילי זעירי וזוטרי כך. בטליטלה מתא דיתבא על נהר תג'וא איך רחל בת יעקב דהיא יתומה ינוקתא שהשיאוה אמה ואחיה מיאנה בראובן בן יעקב בעלה באפנא וכתבנא לה שטר מיאון זה להתנסבא לכל גבר דתצבי ואינש לא ימחה בידה מן יומא דנן ולעלם כדת משה וישראל. יצחק בר מאיר אבן מאגש הלוי. מאיר בר הרב ר' טדרוס הלוי. אברהם בר נתן הירחי.
